דף פתיחה
חדשות!
להציל את החוף
המצע
האנשים
מה לעשות?
רקע להרס החופים
אנטנות סלולאריות
תמונות
הודעות לתקשורת



 
חג לא שמח לשטחים הפתוחים
מאת: דרור עזרא
26/10/2005

האם גם אתם שמתם לב, שמחג לחג אזורי הטבע והטיולים הופכים צפופים יותר ויותר? אתר שרק בפסח האחרון היה בצפיפות סבירה, הפך בסוכות הזה צפוף לעייפה, וסביר להניח שבפסח הבא יהיה יותר צפוף.

פווווו גדול לזקן הסב
הורים לילדים צעירים בוודאי שמים לב, שחוויות טבע טריוויאליות מהילדות כמו רדיפה אחרי ארנבת בשדה או מעקב אחרי צב או פרפר, אינן נמצאות יותר באוסף החוויות של הצאצאים שלהם.

המחסור בשטחים פתוחים לבילוי ופנאי, הוא בראש ובראשונה כישלון של מקבלי ההחלטות בשני העשורים האחרונים.




בשני העשורים האחרונים התקיימו מספר תופעות במקביל שגרמו לנגיסה משמעותית ביותר במשאבי הקרקע הציבורית של ישראל ולהתמעטות השטחים הפתוחים.
  • בעקבות העלייה הגדולה מברית המועצות בתחילת שנות ה-90', אושרו בהליכי תכנון ובנייה מזורזים מאות תוכניות בינוי ללא בחינה יסודית של השלכותיהן הסביבתיות. הליכי התכנון הללו יועדו לבנייה לעולים ולזוגות צעירים, אך במסגרתם אושרו גם שכונות ויישובים לאוכלוסייה מבוססת, באזור המרכז הצפוף, כמו הרחבת קיסריה והקמתו הצפויה של יישוב הווילות "אירוס" במרחק ק"מ ממערב לנס ציונה על חשבון חלק מגבעות כורכר נדירות שיועדו לגן לאומי. חלק ניכר מתוכניות אלו היו בעלות השפעה הרסנית הן על השטחים הפתוחים והן על הערים הקיימות. הקמת מודיעין ושוהם פגעה קשות בערים הקיימות לוד ורמלה, בנייה מואצת בחולות החוף באשדוד ובראשל"צ גרמה נזק לשטחים החיוניים לשמירת מי התהום. אחדים מהיישובים שאושרו נבנו על שטחים שיועדו קודם לכן לשמורות טבע ונוף, גנים לאומיים, אתרי עתיקות ויערות קק"ל, למשל מזרח ראש העין, רמת בית שמש, אלעד ועוד.

  • התגברות החקלאות הממוכנת, וירידת הרווחיות בחקלאות גרמו לחקלאים רבים לעבור צד ולהפוך מאנשים עם קשר לטבע ליזמי נדל"ן.

  • רמת המינוע עלתה חדות, במקום רכב אחד למשפחה, הנורמה היא שנים ושלושה רכבים למשפחה; כתוצאה מכך נסללו ונסללים אלפי ק"מ של כבישים ונבנים מאות אלפי מקומות חניה.

  • התפתחות נורמה של מגורים ביישובים פרבריים צמודי-קרקע, וקידום תפיסה השמה במרכז את איכות חייו של הפרט על חשבון הסביבה. היישובים הפרבריים מוקמים בלב השטח הפתוח ומחייבים פריסה נרחבת של קווי תשתית התורמים לפגיעה נוספת בשטח הפתוח והנגישות אליהם מצריכה החזקת רכב פרטי. זאת, כאשר משאבי הקרקע במדינה מוגבלים.

  • החלשה של גורמי שמירת הטבע כמו רשות הטבע והגנים והחברה להגנת הטבע וקשיים ניכרים במאמצי רשות הטבע והגנים לקדם הכרזת שמורות טבע וגנים לאומיים. למעשה, כל שמורת טבע המוכרזת בימים אלו, תוכננה לפני 20-15 שנה ואף יותר. במרכז הארץ בשנים האחרונות נוספו שטחים מוגנים מוטעים חדשים, מעבר להשלמת הליכי הכרזה של תוכניות ישנות שתוכננו כאשר במדינה גרו 4 מיליון תושבים (לעומת 7 מיליון כיום). יתרה מזאת, כדי להשלים הכרזת תוכניות ישנות אלו, נאלצת רשות הטבע והגנים לעשות פשרות רבות ולהסתפק בשטחים קטנים יותר ממה שנדרש בפועל עבור הטבע ועבור הציבור הרחב.

  • תרבות פוליטית קלוקלת שגרמה לפוליטיקאים להיות תלויים בתרומות ובעצם לנהל קמפיין יקר ומתמשך. בדרך זו נכנסו למערכת קבלת החלטות מספר רב של בעלי אינטרסים צרים, שבהרבה מקרים לא תואמים לאינטרסים של הציבור.

באורח החיים המערבי שאנו מתיימרים לנהל בישראל, לזמינותם, איכותם וכמותם של השטחים הפתוחים יש חשיבות מכרעת בקביעת איכות החיים. מחירי הדירות הם המדד הבולט ביותר המוכיח את חשיבותם של השטחים הפתוחים, כולם הרי יודעים שדירה בסמיכות לשטח פתוח תהיה יקרה לפעמים בעשרות אחוזים מדירה דומה שלא בסמיכות לשטחים פתוחים.

בישראל משום מה מתקבלות החלטות כאילו אנו לא מדינה צפופה וקטנה. לפעמיים יש הרגשה שתפיסת עולם תכנוניות מקנדה או ארה"ב משוכפלת לישראל בלי שום קשר למצבה הקיים. כמו למשל בניה של אוטוסטראדות במקביל לאוטוסטראדות קיימות, או הקמת שכונות פרברים בבניה צמודת קרקע.

הטיפול ושימוש במשאב הקרקע הוא אחת מן הסוגיות החברתיות החשובות ביותר בישראל אם לא החשובה ביותר. הן מקבלי החלטות והן הציבור יעמדו בפניה בעשור הקרוב.

העשור הקרוב יקבע, אם תמשך המדיניות הנוכחית של חלוקת הקרקע הציבורית למקורבים ולבעלי אינטרסים או תשתנה למדיניות הדוגלת בניצול יעיל של הקרקע והגדלת הזמינות של שטחים פתחים לציבור לשימוש לפנאי ובילוי.

ללא שינוי משמעותי במדיניות הקרקעית ישראל צפויה להידרדר למצב חברתי קשה, למצב שבו ענף היצוא העיקרי של ישראל יהיה מהגרים איכותיים. כבר עכשיו מהגרים ישראלים למדינות שרמת ההכנסה דומה ואפילו קטנה מאשר בישראל, במטרה לחיות במדינה או בעיר פחות צפופות מאשר בישראל ובכך לשפר את איכות חייהם.
צריך לזכור שבכפר הגלובלי הישראלי הוא מהגר מבוקש ואיכות חיים היא פקטור אחד החשובים בקביעת מקום המגורים.

אם אתם חושבים שמדובר בחזון אפוקליפטי שרק מעטים ו"הזויים" שותפים לו, הנה שתי אמירות משני אנשים שמכירים היטב את הנושא. שר הפנים לשעבר פורז אמר בכנס של אנשי הסביבה לפני שנתיים..." מי שרוצה לראות טבע שיסע לחו"ל או שיראה בטלוויזיה..". נציב הדורות הבאים השופט שהם בדו"ח שכתב לפני שנה חוזה שבקצב כרסום הנוכחי, תוך 20-30 שנה ישראל תוותר ללא שטחים פתוחים!

פריחת הסייפן מרס 2005
אני ושכמותי שמצויים בהליכי התכנון באזור השרון יכול להעיד שאם התוכניות שקיימות על השולחן אכן יתממשו, תוך עשור אזור השרון לא יהיה ירוק ופורח אלא ייבלע בתוך מפלצת הבטון והאספלט של גוש-דן.

הנה מקבץ החלטות שהתקבלו בחודשיים האחרונים שמוכיחות שלמקבלי ההחלטות לא נפל האסימון: סלילת המשך נתיבי איילון צפונה, הקמת ישוב וילות חדש צמוד לצור יגאל, פגיעה בחולות ניצנים לטובת כפר נופש ענק וחיסול הקרקעות החקלאיות הסמוכות עבור יישובם מחדש של מפוני חבל עזה, מבצע אכלוס הגליל בבניה צמודת קרקע, והשקעה של 19 מיליארד שקל בכבישים.
תחשבו על זה: אילו הממשלה הייתה משקיעה 10% ממה שהיא משקיעה בכבישים בטיפוח אזורי טבע ובילוי איזה הבדל היה בחג הזה?
מספיק לשמוע את שר האוצר אולמרט בכנס בנושא קרקעות כדי להבין שבמערכת הפוליטית הנוכחית אין שום סיכוי לשינוי. השר אולמרט אמר שכשהוא נוסע בכבישי ישראל הוא ומסתכל על השטחים הפתוחים הוא רואה פוטנציאל בנייה אדיר!
גם בצד השני התמונה לא מזהירה במיוחד, הרי זה ידוע שבעבודה ויחד-מרצ יש השפעה רבה ללובי ה"חקלאי" שמעוניינים לנדל"ן את אדמותיהם החקלאיות.

אז מה צריך לעשות כדי לשמור על השטחים הפתוחים?
יש מספר צעדים שלדעתנו חייבים להתבצע כבר עכשיו, והם: לא לבנות בנייה צמודת קרקע חדשה במרכז ובצפון, קידום הגנה תכנונית על השטחים הפתוחים, לא לסלול כבישים חדשים, הקפאת תוכניות בנייה הפוגעות בשטחים פתוחים במרכז הארץ - כולל חלק מתוכניות הבנייה שכבר אושרו.
כמובן לפעול במקביל לחיזוק מערכת הסעת המונים, וקידום ניצול הרבה יותר יעיל של השטח הבנוי בישראל ע"י מתן תמריץ כלכלי לפרויקטים של פינוי-בינוי, תוך השקעה בהעלאת איכות החיים והסביבה בתוך הערים הקיימות.

פשוט? לא?
אז לא כל-כך, לא לפוליטיקאי שיש לו קבלני תשתיות מקורבים או מקרוביו הם חקלאיים נדל"ניסטים, גם לא לפוליטיקאי שיבואן רכב העשיר נמצא ברשימת התורמים שלו ביחד עם איש הנדל"ן. אתם מבינים שהפוליטיקאים משני הצדדים לכודים בצבת של אינטרסים ואין סיכוי שהצבת הזו תתיר להם לשנות את המדיניות הקרקעית שכל-כך רווחית לה, אנחנו נשארים אם המצב העגום של השטחים הפתוחים.

ואני תוהה, האם תוך 60 שנה העם היהודי יהרוס את נופי ישראל שהיו בחלומותיו 2000 שנה?

"האדם אינו אלא תבנית נוף מולדתו", קבע המשורר שאול טשרניחובסקי. במו ידינו אנו הורסים לא רק את המולדת, אלא גם את עתידם של הדורות הבאים.

הכותב, חבר הנהלת מפלגת הירוקים ורכז פורום השרון במפלגה.

*תודה לעמית מנדלסון ולהדס שכנאי על סיועם בכתיבת המאמר
לתגובות: dror_me@email.com

אי-מייל: dror_me@email.com